יש אנשים הנולדים מחוסרי אזרחות. אחרים הופכים למחוסרי אזרחות במהלך חייהם עקב חוקים מפלים, השתייכותם האתנית, דתם או אפילו המגדר שלהם, היות שבמדינות מסוימות נשים אינן יכולות להעביר את אזרחותן לילדיהן.

חוסר אזרחות משמעו, לעיתים קרובות, שאדם אינו יכול לנהל את חייו כמו אנשים אחרים בחברה, החל בעבודה חוקית, עובר בלימודים בבית ספר, וכלה בבעלות על נכסים או בפתיחת חשבון בנק. אנשים מחוסרי אזרחות הם טרף קל להעסקה נצלנית או לניצול מיני. עלולה להימנע מהם האפשרות לרשום חוקית לידות ומיתות ואפילו פגיעה באפשרות להתחתן.  לאנשים מחוסרי אזרחות אין גישה למערכת המשפט של המדינה והם אף אינם יכולים להשתתף בבחירות הארציות.

ממשלות הן הקובעות מיהם אזרחיהן, והאחריות לביצוע רפורמות חוקיות ומדיניות שיתנו מענה לבעיית חוסר האזרחות מוטלת עליהן. אולם נציבות האו"ם לפליטים, כמו-גם סוכנויות אחרות , ארגונים אזוריים, החברה האזרחית ואנשים מחוסרי אזרחות – צריכים כולם למלא תפקיד בתמיכה במאמציהן. 

לצורך כך השיקה נציבות האו"ם לפליטים בשנת 2014 קמפיין חובק עולם שנועד לשים קץ ולפתור את תופעת חוסר האזרחות בתוך עשור. זוהי מטרה שאפתנית, אך ניתן להשיגה היות שהיא מבוססת על ההנחה שאזרחות היא זכות אדם בסיסית ומימושה תלוי בעיקר ברצון פוליטי. קמפיין נציבות האו"ם לפליטים, שנמשך עשור, התמקד בחיזוק המסגרת המשפטית הבינלאומית בכל הנוגע לחוסר אזרחות. עד כה הצטרפו תשעים וארבע מדינות לאמנת האו"ם משנת 1954 בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות.  בנוסף נחתמה אמנת האו"ם משנת 1961 בדבר צמצום חוסר האזרחות (אנגלית), שכיום 75 מדינות הן צד לה.

בקרו באתר הבינלאומי של נציבות האו"ם לפליטים כדי ללמוד מהי משמעותה של האזרחות, מהו חוסר אזרחות ומהם הגורמים לחוסר אזרחות (אנגלית או ערבית)

ישראל אישררה בשנת 1958 את אמנת האו"ם משנת 1954 בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות, וחתמה על אמנת האו"ם משנת 1961 בדבר צמצום חוסר האזרחות , אך לא אישררה אותה.

בשנת 2013 פרסמה רשות האוכלוסין, ההגירה והגבולות (PIBA) במשרד הפנים את "נוהל הטיפול בנתין זר הטוען כי הוא מחוסר אזרחות". נוהל זה חל רק על אנשים שנכנסו לישראל באופן מוסדר . לפיכך, הוא אינו מבטיח הגנה לאנשים מחוסרי אזרחות שנולדו בישראל, כמו בדואים, ולאנשים מחוסרי אזרחות שנכנסו לישראל באופן לא מוסדר, לרוב ממדינות אפריקה.

 

מסמכים ומקורות