חינוך

חינוך הוא זכות אדם בסיסית, המעוגנת באמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989 ובאמנת הפליטים משנת 1951.

החינוך מגן על ילדים ובני נוער פליטים מפני גיוס כפוי לארגונים חמושים, עבודת ילדים, ניצול מיני ונישואי ילדות. חינוך גם תורם לחוסנה של הקהילה.

החינוך מעצים בכך שהוא מעניק לפליטים את הידע והמיומנויות לחיות חיים יצרניים, מספקים ועצמאיים.

החינוך מהווה מסגרת לרכישת השכלה עבור הפליטים ומאפשר להם ללמוד על עצמם ועל העולם שסביבם, תוך חתירה לבנות מחדש את חייהם ואת קהילותיהם. לילדים ובני נוער שזכו לחינוך סיכוי רב יותר להפוך למבוגרים היכולים להשתתף ביעילות בחברה האזרחית בכל ההקשרים. במילים אחרות, חינוך מהווה כלי מכריע שעשוי לחולל את ההבדל בין יכולת הפרט להיכלל בחברה לבין דחיקתו האפשרית לשוליים החברתיים, בין הגדלת יכולתו להסתמכות עצמית לעומת יצירת תלות, ובין יכולתו לבניית חיים מחדש אל מול שקיעה במצב של אובדן וייאוש.

חינוך ממלא תפקיד מרכזי במימוש תפקידה של נציבות האו"ם לפליטים להגן על פליטים ולספק להם פתרונות בני קיימא. הגנה על פליטים פירושה להבטיח שזכויותיהם, ביטחונם ורווחתם יוכרו ויוגנו בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים, ושזכותם לסיוע ולשירותים, לרבות חינוך, תתממש ללא אפליה. לפיכך, עמדת נציבות האו"ם לפליטים היא שמכיוון שלפליטים מוקנות אותן זכויות לחינוך כמו אזרחים, יש לאפשר להם גישה לתוכניות החינוך של המדינה בכל הרמות, ולא במערכות ייחודיות לפליטים. זאת משם שמערכות כאלה אינן בנות קיימא, אינן מנוטרות כראוי או אינן יכולות להבטיח קבלת תעודות גמר בתוך פרק זמן סביר שיוכל לאפשר המשך לימודים במהלך תקופת המקלט.

 

בקרו במדור חומרי ההוראה תחת עמוד פרסומים לקבלת משאבים חינוכיים להוראה אודות פליטים.

 

חינוך לקהילות הפליטים בישראל

בישראל חינוך הינו בגדר חובה עבור כל הילדים בגילאי 17-3, ללא קשר לאזרחותם, על-פי 'חוק חינוך חובה' הקיים בישראל. לילדי הפליטים יש גישה למערכת החינוך היסודי והתיכוני באותם תנאים כמו לאזרחי ישראל. עבור רוב הילדים מבקשי המקלט, המצב שונה למדי, כפי שיוסבר להלן.

חינוך וטיפול בגיל הרך

חינוך לגיל הרך הנו חיוני לכל ילד, אולם בחייהם של ילדי פליטים ומבקשי מקלט יש לו חשיבות מיוחדת. התמיכה, המתקנים והטיפול הניתנים, כמו גם הקשר החברתי עם ילדים אחרים בני גילם, יסייעו לילדי מבקשי המקלט והפליטים להרגיש מוגנים ובטוחים, לפתח ביטחון עצמי, לקדם את תחילתה של רכישת השפה, ולפתח את כישורי התקשורת והחיברות שלהם. זאת ועוד, כאשר יש לילדים גישה לחינוך בגיל הרך, הדבר מאפשר להוריהם גישה לשוק העבודה ולהשגת יכולת להסתמכות עצמית ועצמאות כלכלית. לכן, השקעה בחינוך לגיל הרך תשפר את היכולות הקוגניטיביות והחברתיות-רגשיות של ילדים ואת תוצאות חינוכם, וכן תתרום להיטמעותה ולהכללתה החברתית של המשפחה כולה. מהמחקר, ובמיוחד בתחום הכלכלה, עולה בבירור כי השקעות כאלה משתלמות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית.

חינוך חובה לגיל הרך ניתן חינם החל מגיל שלוש בגנים ציבוריים בישראל. במהלך שנת הלימודים 2020-2019 למדו בסך הכל 2,380 ילדי פליטים ומבקשי מקלט בגילאי 6-3 שנים בחינוך לגיל הרך ב-66 גני ילדים בתל אביב. חלק מגני הילדים הללו מיועדים בלעדית לילדי פליטים ומבקשי מקלט. חינוך תוך הפרדה בין אוכלוסיות מהווה בעיה גם בכמה יישובים אחרים שבהם חיים מספר מצומצם יותר של ילדים כמו פתח תקווה, נתניה ואילת.

חוק חינוך חובה אינו חל על ילדים מתחת לגיל שלוש. ילדים מבקשי מקלט ופליטים יכולים ללמוד בפעוטונים פרטיים תמורת תשלום, אולם רבים מההורים אינם יכולים להרשות לעצמם את עלות דמי הלימוד ולכן אין ביכולתם לספק לילדיהם חינוך ראוי בגיל הרך. רוב ההורים הללו שולחים את ילדיהם במקום זאת למסגרות תת-תקניות המכונות "שמרטפות פיראטית" (pirate babysitters). מסגרות אלה אינן מפוקחות והתנאים בהן דלים ובלתי מספקים מבחינה בטיחותית והתפתחותית – דבר הגורר עיכוב התפתחותי ומעמיד את הילדים במצבים מסכני חיים. בשנת 2015 החליטה הממשלה לממן ארבעה מעונות יום חדשים לילדים בשכבת גיל זו בתל אביב -יפו, בשיתוף עם המגזר הפילנתרופי. עקב כך, הוקצו לעניין 56 מיליון ש"ח (החלטה מספר  2487 של הממשלה מיום 08.04.2015 – עברית). עד כה נפתחו שלושה ממעונות היום והם פועלים בהצלחה.

השכלה יסודית ועל-יסודית

על-פי דיווחים, כ-2,300 ילדים מבקשי מקלט לומדים בחינוך היסודי (1,700) ובחינוך העל-יסודי (600) בבתי ספר מופרדים בדרום תל אביב. ביאליק רוגוזין, שבו לומדים כ-1,300 תלמידים (כיתות א'-יב'), הוא בית הספר הגדול ביותר. שלושת בתי הספר האחרים, הקטנים יותר, הם הירדן (כיתות א'-ו'), קשת (כיתות א'-ה') וגוונים (כיתות א'-ג').

על-פי דיווחים, ילדים רבים בבתי ספר אלה סובלים מפערים משמעותיים ומעיכובים בלמידה, בעיקר כתוצאה מאיכותו הירודה של החינוך בגיל הרך. בשל יכולתם המוגבלת של בתי הספר לתת מענה יעיל לצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו, פעמים רבות כישורי הלמידה הבסיסיים של ילדים המסיימים את הלימודים בבית הספר היסודי הם לקויים. ילדים אלה אינם זוכים לתמיכה לימודית מספקת בצורת תוכניות משלימות וסיוע פרטני כדי לסיים בהצלחה את בית הספר התיכון, באופן שמאפשר המשך לימודים ומשפר את אפשרויות התעסוקה. הדבר מהווה מכת מחץ לחלומותיהם של פליטים צעירים על עתיד טוב יותר.

חינוך על-יסודי

השכלה גבוהה יכולה להפוך תלמידים למנהיגים. על ידי רתימת היצירתיות, האנרגיה והאידיאלים של הפליטים הצעירים, השכלה מאפשרת להם להפוך למודלים לחיקוי ומספקת להם את האמצעים להשמיע קולם בעוצמה ולהוביל שינוי דורי מהיר. ואולם בישראל כמו גם ברחבי העולם, יותר מדי פליטים ומבקשי מקלט צעירים הכשירים להשכלה גבוהה אינם זוכים להזדמנות ללמוד באוניברסיטה. עבורם, חינוך על-יסודי הוא אכן החריג, ולא הכלל. חרף הפוטנציאל הטמון בהם, מגברים ונשים מקרב הפליטים הצעירים המוכנים ללימודים באוניברסיטה, נשללת האפשרות שיכולה לספק להם השכלה גבוהה.

גם כאשר הם עומדים בכל התנאים האקדמיים להשכלה גבוהה, חסמים רבים אחרים עומדים בדרכם ומנחיתים מכת מחץ על חלומותיהם לעתיד מזהיר יותר: עלויות, חסמי שפה, היעדר מסמכי זהות, אי הכרה בהישגים לימודיים קודמים והגבלת גישה לתוכניות לימוד מסוימות, הם רק חלק קטן מאותם חסמים.

רק אם הממשלה ומוסדות ההשכלה הגבוהה יפעלו יחדיו לטיפול בחסמים אלה יוכלו פליטים ומבקשי מקלט לממש את הפוטנציאל שלהם. הלוואות, מענקים ומלגות לסטודנטים הם אמצעים מוחשיים ברי השגה. הם יכולים לספק הזדמנויות למי שאינו יכול להגיע לאוניברסיטה, באמצעות פלטפורמות של למידה מקוונות, בהן למידה דיגיטלית משולבת עם הוראה וחונכות.

גם עסקים יכולים למלא תפקיד חשוב: ביכולתם להציע אפשרויות של התמחות, חניכות, הכשרה והזדמנויות עבודה לפליטים ולמבקשי מקלט. ולתמיכת הציבור יש תפקיד מכריע בהפעלת לחץ על הממשלה, בסיוע לפליטים ללמוד שפות ומיומנויות חדשות, ובהתנדבות עם ארגונים לא ממשלתיים התומכים בפליטים ומבקשי מקלט.

הכשרה מקצועית

הכשרה מקצועית היא השקעה מעשית למען העתיד. היא מאפשרת לאדם לרכוש מיומנויות ספציפיות במטרה למצוא תעסוקה. ככזו, הכשרה מקצועית היא שירות מועיל ביותר שניתן להציע לפליטים ולמבקשי מקלט בשלב מוקדם ככל האפשר, מכיוון שהיא עשויה לשמש דרך להגיע לאנשים שלולא כן היו מודרים או נדחקים לשוליים, ולהניע אותם לפעולה. אולם, פעמים רבות פליטים ומבקשי מקלט אינם מודעים לקיומן של תוכניות להכשרה מקצועית הקיימות במדינה, וברב המקרים תוכניות לא ממשלתיות או תוכניות הסברה שמטרתן לספק באופן שיטתי מידע והכוונה הן נדירות. הממשלה מצדה אינה מציעה לפליטים ומבקשי מקלט שירותי הכוונה לפיתוח קריירה שבמסגרתם יוכלו לדון בתחומי העניין שלהם, ביכולותיהם ובסיכויי התעסוקה שלהם, ואשר יוכלו להקנות להם ידע ולשפר את ההבנה שלהם בכל הנוגע לשוק העבודה ולסביבה החברתית והכלכלית. לפיכך, אפשרויות ההכשרה המקצועית מוגבלות מאוד, הן מבחינת המבחר הקיים והן מבחינת היקפן.

נציבות האו"ם לפליטים משתפת פעולה עם מספר אגודות וארגונים לא ממשלתיים מקומיים המספקים הכשרה מקצועית ולימודי שפה, ובהם למשל, המרכז לקידום פליטים אפריקאים (ARDC), פרויקט הלימודים הקהילתי (CEC) של ספריית לוינסקי, סקולהאוס, ארגון הסטודנטים האפריקאים (ASO) וכו'. תוכניות ההשכלה וההכשרה המקצועית של גופים אלה תורמות תרומה משמעותית בסייען למבקשי המקלט לשדרג את כישוריהם או לרכוש כישורים חדשים בתחומי תעסוקה שיש להם ביקוש בשוק העבודה.