פעיל דארפורי משתף את סיפורו בהשראת ניצולי שואה

כמו תלמידי תיכון רבים בישראל, אוסומעין בארקה, מבקש מקלט מסודאן, הקשיב לעדויותיהם של ניצולי שואה. אבל לאחר שסיימו לחלוק את הרגעים האפלים ביותר בחייהם, הייתה לו שאלה ספציפית אליהם: כמה זמן לקח לכם עד שסיפרתם את הסיפורים האלה? כמה זמן עבר עד שהייתם מסוגלים לדבר על הרגעים האלה, הקשים כל-כך, על המראות שאף אדם לא צריך לראות לעולם??

ישראל מציינת את יום השואה הלאומי, שאירועיו נפתחים בערבו של 27 באפריל 2022. האִימרה המקובלת לגבי השואה היא "לעולם לא עוד", אבל ארגונים כמו "הוועד למאבק ברצח עם", שהוא חלק מהתנועה החברתית דרור-ישראל, מדגישים את 11 מקרי רצח עם שהתרחשו במאות ה-20 וה-21. לאחרונה, נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, אף כינה את המתקפה הרוסית על אוקראינה "רצח עם".

סיפורו של בארקה עצמו, כילד שהיה עד לרצח העם בדארפור, מלא באימה ובשברון לב. "אני זוכר את היום ההוא, זה היה יום של אסון: איבדתי את אבא שלי, איבדתי את אחי. הייתי ילד בן תשע שיודע איך נראית גופת אדם מת", נזכר בארקה ביום שבו תקפו מיליציות הג'נג'וויד את כפרו, בשנת 2003.

בארקה, שנמלט מסודאן והגיע לישראל לבדו בגיל 13, לא היה מסוגל לדבר על הזוועות שחווה במשך שש השנים שלאחר כניסתו לישראל. אבל כשפגש בניצולי השואה, במהלך לימודיו בתיכון בכפר הנוער ימין אורד שליד חיפה, משהו החל להשתנות לאיטו.

בארקה סיפר: "הם אמרו: לקח לנו הרבה זמן לחלוק את הסיפורים שלנו, על הדרך שבה הגענו לישראל. האנשים האלה נתנו לי כוח, לבנות את הביטחון העצמי שלי, לקחת אחריות על הסיפור שלי".

כאקבטיביסט וכאדם העוסק בסנגור למען 30,000 מבקשי מקלט בקירוב, החיים בישראל, בארקה מודע לעוצמה הטמונה בסיפור שלו. הוא יודע שכשישראלים ישמעו על הנסיבות שהובילו אותו לברוח לישראל, הם יתחילו לראות בו אדם ולא "סרטן בגוף שלנו", כפי שכינתה חברת הכנסת מירי רגב את מבקשי המקלט מסודאן במהלך הפגנה בשנת 2012. אבל הסיפור שלו כרוך במחיר אישי.

"הם אמרו: לקח לנו הרבה זמן לחלוק את הסיפורים שלנו, על הדרך שבה הגענו לישראל. האנשים האלה נתנו לי כוח, לבנות את הביטחון העצמי שלי, לקחת אחריות על הסיפור שלי".

השנה התקדם בארקה צעד נוסף במסע לסיפור סיפורו, עם פרסום שירו הראשון בעברית במסגרת אסופת של שירים על רציחות עם ברחבי העולם. "קול דמי אחיך" היא אסופה המכילה את יצירותיהם של 100 משוררים, המשקפת 11 מעשים של רצח עם במאות ה-20 וה-21. את האנתולוגיה יזם הוועד למאבק ברצח עם, שהוא חלק מהתנועה החברתית דרור-ישראל, ולהשלמתה נדרשו תשע שנים.

בהשקת הספר, במרכז רבין בתל אביב ב-28 בפברואר, אמר ד"ר נחמן שי, שר התפוצות (ממפלגת העבודה): "אסור לנו לשתוק, הבטחנו זאת לעצמנו בתום מלחמת העולם האחרונה, וצריך לזכור את ההבטחה הזו".

"אנחנו שומעים את קולותיהם של אנשים במזרח אירופה", אמר שי בהתייחסו לסכסוך באוקראינה. "תודה לאל שאין מדובר ברצח עם, אבל אנשים עדיין נהרגים. איננו מאפשרים למלחמות לנהל את חיינו. אם מדינות מסתכסכות, עליהן לנהל משא ומתן".

בארקה עצמו מבין את כוחה של הבחירה בדרך חלופית לאלימות. בגיל 13, בארקה שקל להצטרף ללחימה כדי להגן על כפרו. בהשקת הספר הוא סיפר כי אמו לא הסכימה לכך. "היא אמרה, תקשיב בני, זו אינה הדרך. חפש את ההשכלה שאתה כל-כך רוצה, כדי שתוכל לדעת איך לעצור את המלחמות האלה". בארקה הוא בעל תואר ראשון ושני במדיניות ציבורית מהמרכז הבינתחומי הרצליה, והוא מייסדו של ארגון הסטודנטים האפריקאים (ASO) ושל אולפן אוסומאעין, שנועדו לסייע למבקשי מקלט לרכוש השכלה גבוהה בישראל.

לדברי מאיה ולנטיין, עורכת האסופה, "זוהי יצירה חלוצית שאין לה תקדים בעולם הספרות הישראלי". "קול דמי אחיך" מציע מבט אינטימי, אישי וחיבור רגשי לחוויותיהם של קורבנות רצח עם ברחבי העולם: מיליוני גברים, נשים וילדים. המשוררים המשתתפים באסופה כתבו ממעמקי האימה, בתקווה שיום אחד קולם יישמע".

"שמעתי על השואה ושמעתי על היהודים והייתי בטוח שהיהודים יגנו עליי עד שרצח העם בארצי ייפסק", אמר בארקה. "הגעתי לכאן והם הכניסו אותי לכלא. אבל יש משהו שבוער בי, אני תמיד מנסה להעלות את המודעות למצוקה של מבקשי המקלט... אני והחברים שלי כל הזמן פוגשים אנשים ומספרים את הסיפורים האישיים שלנו. זה לא קַל. אנחנו שואלים את עצמנו, מה אנחנו מרוויחים מסיפור הסיפורים האלה?

באירוע, סיפר בארקה: "פגשתי את מאיה והיא שכנעה אותי לכתוב שיר לספר הזה [...] לא ידעתי על מה לכתוב. היא הציעה לי לחזור לילד שחזה בדברים האלה בסודאן. 'עכשיו אין לי כלום' הוא השיר הראשון שכתבתי אי פעם בעברית, והוא יצא לאור".

מפורסם באישור דרור לנפש והוועד למאבק ברצח עם.