נשים שלומדות תפירה מקבלות את המכונות תפירה בתחנה מרכזית בלת אביב. תמונה: אופיר סיוון
שיעורי התפירה הפכו מזמן לאחד הקורסים המבוקשים ביותר במרכז החינוכי הקהילתי למבוגרים (CEC), מרכז מקומי להקניית מיומנויות מקצועיות, הקשור לספריית גן לוינסקי בתל אביב. אבל כעת יזכו 20 תלמידות מתקדמות לתפירה מאריתריאה ומסודאן בהזדמנות להעמיק את הכשרתן ולהתקדם צעד נוסף לקראת השלמת הכנסה, לאחר שבדצמבר האחרון תרמה נציבות האו"ם לפליטים 20 מכונות תפירה.
בעשור האחרון למדו יותר מ-1,000 בני אדם לתפור בפרויקט התפירה של המרכז, ובהם מבקשי מקלט, עובדים זרים וכמה ישראלים. הארגון מספק גם קורסים במיומנויות מחשב וכן בעברית, אנגלית, צרפתית וערבית. מאז שנת 2013, תומכת נציבות האו"ם לפליטים במרכז באמצעות מענקים לספריית גן לוינסקי, ולאחרונה העניקה מלגות ליותר מ-70 מתוך כ-500 תלמידיו.
"אנחנו מאמינים באקטיביזם באמצעות חינוך" הסביר אופיר סיוון, רכז קורסים והכשרות למבוגרים בספריית לוינסקי. לדבריו, שיעורי התפירה זכו לפופולריות רבה משום שהם גם מהנים וגם שימושיים. "התלמידים אוהבים ללמוד יחד וליצור ביחד, הם כל כך נהנים", הוא סיפר. אבל הכישורים המעשיים גם סייעו לתלמידים רבים למצוא עבודה נוספת כדי להשלים את הכנסתם. חלק מהתלמידים, העובדים בבתי מלון, לוקחים לביתם סדינים ושמיכות המצריכים תיקון ומגדילים כך את הכנסתם. אחרים מתקנים את בגדי ילדיהם ושכניהם או מלמדים את שכניהם לתפור.
"אנחנו מאמינים באקטיביזם באמצעות חינוך"
נציבות האו"ם לפליטים תרמה 20 מכונות תפירה מתוצרת 'דורינה' , שחולקו לתלמידיות מבקשות מקלט הזקוקות להן במיוחד. בסמסטר זה לומדים 60 תלמידים בקורס התפירה. רוב משתתפי הקורס הן נשים, אך לומדים בו גם כמה גברים.
לדברי אולגה סייט, אחראית תוכניות בנציבות האו"ם לפליטים בתל-אביב, "הרעיון היה לספק למבקשות מקלט הזדמנויות לקיים את עצמן באמצעות עבודה עצמאית". "החלטנו להשקיע במכונות תפירה כי לאחר שהן מסיימות את הקורסים הללו, אם יש להן מכונות משלהן, הן יכולות להקים עסק צדדי משלהן". לדברי סייט, "תמיכה ביכולת להתפרנס והכשרה בתחום המספק הכנסה – היא אחת האסטרטגיות המרכזיות שנועדו לסייע למבקשי מקלט להסתגל ולהשתלב בחיים בישראל".
נשים אוספות את המכונת תפירה בתחנה מרכזית בתל אביב בדצמבר. (תמונה: CEC)
"אני נרגשת להכין בגדים לילדים שלי וגם לילדים אחרים", אמרה פאטימה (שם המשפחה חסוי), מבקשת מקלט מסודאן ואם לשלושה ילדים, שקיבלה את אחת המכונות. פאטימה, שחיה בישראל מאז 2009, למדה בעבר עברית במרכז. היא עומדת להתחיל את הסמסטר השלישי בקורס התפירה, השלב המתקדם ביותר בקורס הניתן במרכז החינוכי הקהילתי.
"מכל הדברים שתפרתי, הכי אהבתי את החצאית הצבעונית", אמרה פאטימה. "היא באמת הייתה מאוד יפה". עכשיו אני עובדת על מכנסיים, אבל עוד לא סיימתי אותם". לדבריה, מכונת תפירה משלה בבית תאפשר לה לתרגל את מה שלמדה בקורס ולהכין פריטים רבים יותר, במקום להסתפק בתרגול מוגבל בזמן על מכונת התפירה בכיתת הלימוד. "אני מתרגשת שאוכל להכין הרבה דברים יפים", אמרה.
לדברי סיוון, מכונות התפירה במרכז הן מכונות גדולות ותעשייתיות, בעוד שהמכונות של דורינה מאפשרות לעבוד על פרויקטים עדינים בהרבה, העשויים להתאים יותר לעבודות תפירה בקנה מידה קטן. מכונות התפירה גם יאפשרו לנשים שאינן יכולות להגיע לתחנה המרכזית, שם מתקיימים השיעורים, להמשיך ללמוד ואולי לזכות בהכנסה נוספת מהבית, במיוחד בתקופות שבהן אינן יכולות לעבוד. לדברי סיוון "חלק מהנשים נמצאות בשלבי הריון מתקדמים ואינן יכולות להגיע למרכז החינוכי הקהילתי". "זה עוזר מאוד לנשים שגרות רחוק". כמו כן, הייתה לנו הפסקה ארוכה במיוחד בגלל הקורונה והדבר איפשר להן להמשיך לעבוד מהבית".
רכישת מיומנות כמו תפירה יכולה להיות שימושית במיוחד עבור מבקשות מקלט שהן אימהות חד הוריות, המחפשות הכנסה נוספת בשעות גמישות, שתאפשר להן לשהות בבית עם ילדיהן. במהלך מגפת הקורונה גברה חשיבותה של האפשרות להשלים הכנסה מהבית. מיומנות זו עשויה לשמש אותן היטב גם עם יעברו לגור במקום אחר בישראל או יתיישבו מחדש מחוץ למדינה, ולאפשר להן לזכות בהכנסה בעת שהן משתלבות בקהילה חדשה.
למרות שחלק מהמורות הן ישראליות, רוב מדריכות התפירה הן תלמידות לשעבר במרכז. את קורס התפירה והעיצוב ייסדה, לפני למעלה מעשור, מהגרת עבודה פיליפינית. לדברי פאטימה, אחד מהדברים האהובים עליה בקורס היא האפשרות ללמוד מאנשים מהקהילה, שרק לפני כמה שנים היו ברמה שלה כיום.
"אני עדיין לא יודעת להכין המון דברים, אבל אני יכולה לתקן דברים בבית", אמרה פאטימה. "אני אלמד הרבה, ויום אחד אפתח עסק משלי לייצור בגדים מיוחדים לנשים וילדים. אני מצפה לרגע שבו אוכל לעבוד באופן עצמאי, זה יהיה הרבה יותר טוב עבורי".
Share on Facebook Share on Twitter
