ב-20 ביוני יציינו אנשים ברחבי העולם את יום הפליט הבינלאומי, המוקדש השנה לזכותו של "כל אדם, מכל מקום, בכל עת לחפש מקלט בטוח”. לקראת יום הפליט הבינלאומי אמר פיליפו גרנדי, הנציב העליון של האו"ם לענייני פליטים: "לאורך התקופה המאתגרת הזו… ראינו חיבורים חוצי גבולות". "אנשים מן השורה התגייסו לסייע".
הדבר נכון בייחוד בכל הנוגע לתמיכה העצומה שלה זכו פליטים אוקראינים שהגיעו לישראל עם פרוץ הסכסוך בסוף פברואר. במענה לבקשות הסיוע התגייסו ארגונים רבים, ותיקים וחדשים, לספק לפליטים חדשים אלה ביגוד, פעילויות ותמיכה רגשית.
אך הרחק מאור הזרקורים ומדיווחי החדשות היומיומיים, קיבלה על עצמה קהילה של מבקשי מקלט אריתריאים במרכז ישראל אתגר – להעניק שירות לחברי קהילה שנקלעו למצוקה באמצעות הפעלת דירת מגורים לגברים אריתריאים בעלי צרכים בתחום בריאות הנפש. בדירה מקום לשבעה גברים לכל היותר, שהיו מוצאים עצמם אלמלא כן, חיים ברחוב.
מולו זוודה, מבקש מקלט בן 26 מאריתריאה, מיוזמיה של פתיחת דירת המקלט, סיפר: "בהתחלה קיימנו לימודי תנ"ך בכנסייה שלנו, והתנ"ך מדריך אותנו לעשות מעשים טובים […] אמרנו אחד לשני, בואו נפסיק רק לדבר על זה, ונעשה את זה באמת".
הקבוצה התגבשה בשנת 2016, כשכל משתתף בלימודי התנ"ך החל לתרום 25 ש"ח מדי כל יום שישי. תחילה הם סייעו לאמהות אריתריאיות חד הוריות במזון ובכיסוי הוצאות אחרות. בהזדמנות אחרת הם תמכו במבקש מקלט אריתראי שאובחן לאחרונה כחולה בסרטן. לדברי זוודה, החי בישראל מזה עשור, "כל מי שהיה זקוק לעזרה, הלכנו לעזור לו […] כל חודש, עשינו קנייה גדולה – נייר טואלט, חיתולים, מגבונים לחים, או שקים גדולים של 25 קילו של קמח טף [מרכיב עיקרי בתזונה האריתראית]. אנחנו לא יכולים לפתור את כל הבעיות עם אלף או אלפיים ש"ח, אבל מה מרגישים האנשים האלה? הם מבינים שיש אנשים שאכפת להם מהם, אז זה באמת משפיע על ההרגשה שלהם".
כשהקבוצה מצאה גבר אריתראי חסר בית שחי ברחובות והחליטה לשכור עבורו דירה, הם גילו כיוון פעולה חדש. רובם המכריע של 29,000 מבקשי המקלט בישראל – לפני 2022 – הגיעו לישראל מאריתריאה וסודאן בדרך היבשה לאחר שחצו את מדבר סיני. בסיני, מבקשי מקלט רבים נחטפו והוחזקו במחנות עינויים במשך ימים או שבועות עד אשר קרוביהם בישראל שילמו סכומי כסף עצומים ככופר.
כ-7,000 ממבקשי המקלט בישראל נפלו קורבן להתעללות קשה בסיני, לדברי האחות עזזת קידנה, נזירה אריתריאית שתיעדה את מעשי הרשע שנעשו במחנות העינויים הללו במסגרת התנדבותה כאחות במרפאה של עמותת רופאים לזכויות אדם בתל אביב.
ההשפעה המתמשכת של מי שעברו במחנות אלו, כמו גם הטראומה והלחץ עקב החיים כמבקשי מקלט בישראל, ללא מעמד חוקי יציב, הובילו לבעיות נפשיות חמורות אצל חלק מבני הקהילה. לדברי זוודה, "הם זרקו אותנו, וזה גרם לנו לטראומה … זורקים אותך בצומת בישראל ואתה לא מכיר את השפה או שום דבר – זו טראומה".
מבקשי מקלט אינם זוכים לרוב לרמת הטיפול הרפואי ממנה נהנים אזרחים ישראלים, והם לרב מודרים משירותים כמו תוכניות דיור שיקומי למתמודדי נפש. זוודה וחבריו הבינו שאם יעלה בידם לספק מקלט בטוח למי שחווים מצוקה נפשית קשה, הם יוכלו לעזור להם להחלים ובמקרים מסוימים, לעמוד שוב על רגליהם.
"בהתחלה קיימנו לימודי תנ"ך בכנסייה שלנו, והתנ"ך מדריך אותנו לעשות מעשים טובים … אמרנו אחד לשני, בואו נפסיק רק לדבר על זה, ונעשה את זה באמת".
כ-40 משתתפים בקבוצת לימודי התנ"ך תרמו כל אחד 2,000 שקלים כדי להקים את פעילותו של הארגון, וכך מימנו את איתור הדירה, תשלום הפיקדון, וכן את ריהוט ואיבזור הדירה. הם קראו לארגון שלהם "עמלח מסאלה ", שפירושו "אלוהים איתנו" בטיגרית. בעברית ובאנגלית הארגון נקרא "עמנואל", שם שמשמעותו זהה – "אלוהים איתנו".
לדברי זוודה "לאנשים חסרי בית או לאנשים מתמודדי נפש אין דרך לבקש עזרה". מכיוון שמבקשי מקלט רבים נמצאים בישראל לבדם, ללא משפחה, אין להם רשתות חברתיות מסורתיות שיוכלו לתמוך בהם בעת מצוקה.
כל חודש תורם כל אחד מחברי הקבוצה בין 100 ל-250 ש"ח לכיסוי דמי השכירות ולמימון מזון לשישה או שבעה דיירי הדירה בפתח תקווה. בדירה נמצא גם יועץ המתגורר עם הדיירים, מסייע לוודא שהם מגיעים לפגישות עם רופאים ומארגן עבורם פעילויות חברתיות.
הגברים יכולים לגור בדירה לתקופה בלתי מוגבלת ולדברי זוודה, לעיתים קרובות כשגברים מרגישים בריאים דיים לעזוב, חברי הקבוצה מעודדים אותם להישאר עוד כמה חודשים, למצוא עבודה ולחסוך כסף כדי שיוכלו לעמוד על רגליהם ביתר קלות. לדבריו ישנם כמה סיפורי הצלחה של גברים שעזבו את הדירה וכעת יש להם עבודה. אחד מהם אפילו הציע לתרום ליוזמה בעצמו, כדרך להודות לקהילה שעזרה לו בתקופתו החשוכה ביותר בחייו.
זוודה, העובד בסופרמרקט, אמר: "כולנו משתכרים שכר מינימום, כמה זה כבר יכול להיות, אולי 7,000 ש"ח בחודש? בקבוצה יש גם הרבה נשים והמשכורות שלהן אפילו עוד יותר נמוכות, אולי 3,000 או 4,000 ש"ח לחודש […] אבל עכשיו אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי לחשוב על אנשים אחרים […] מה שיש לי, צריך שיהיה גם להם, מה שטוב לי, צריך שיהייה גם עבורם".
קראו עוד על יום הפליט הבינלאומי סביב העולם
Share on Facebook Share on Twitter